<h1>סימני התרומה לסימן קנ"ז</h1>
<h2>דף ל.</h2>
תנו רבנן אלונטי' של עכו"ם אסורה. אלונתית כברייתה מותרת. מפרש אחרי כן אלונתית מיין ישן ואפרסמון ומים צלולין. ופי' רש"י אלונתית של עכו"ם שנעשי' מיין העכו"ם אסורה. אבל אלונתית כברייתה שקנאה העכו"ם. אלונתית של ישראל שנעשה מיינו של ישראל מותר כיון שאין היין ניכר בשאר המשקין וגם היה של היתר בשעה שנתערב אע"פ שהיין נותן טעם במשקין שלכך נותנו עמהן אעפ"כ אינו נאסר במגע עכו"ם. פסק דין תבשיל שנתן הישראל בו יין ונגע בו עכו"ם בתבשיל קודם שרתח. ומכאן התיר רבי' שלמה היין שישראל נותן בתבשיל אם נוגע בו עכו"ם קודם שהרתיח באש שמותר ורבי' יעקב קשה לו על פי' זה. דלשון כברייתה לא משמע ליה כפירושו. ועוד דאלונטית מיקרי שפיר בלא יין כדאמרי' פ"ק דחולין הלוקח יין לתוך אלונתית ולא קא' לעשות אלונתית. ומפרש הכי אלונטית כברייתה מותרת כתחלתו ברייתו שעושין אותו בלא יין משום שלא יתקיים דמסרא סרי. אבל בשעה שמושכין אותו מן החבית כדי לשתותו אז נותנין בו יין. והכי קא' אלונתית של עכו"ם שמשכוהו מן החבית כדי לשתותו אם רואהו ישראל בשעה שמשכוהו מן החבית דאז הוא כברייתו דתחלת עשייתו בלא יין מותר. ומ"מ ראיה להתיר יין של ישראל הנתון בתוך התבשיל ונגע בו העכו"ם. יש אומרים מדקאמר תני אלונתית של עכו"ם אסורה. פשיטא כיון שהיה יין של עכו"ם ונותן טעם במשקין פשיטא דאסור. אלא קמ"ל דאלונתית שלנו ביד עכו"ם מותר דהכי פריך ליה תלמודא ומשני גבי חומץ ויין מבושל וגם דיוק זה ק' על פי' רש"י דאלונתית כברייתו דהיינו שלנו ביד עכו"ם דמותר לא אצטריך. לפי דמדיוקא דרישא שמעת מינה. מיהו יש לומר שאין דיוק זה כלום והא קמ"ל דיש יין באלונתית. אבל ראיה להתיר התבשיל שנתערב בו יין ונגע בו עכו"ם מדתניא ומתוספתא אלונתית של עכו"ם אסורה מפני שתחילתו יין. והא סיומא מפני שתחלתו יין של איסור לא איצטריך רק למידק. הא אם תחלתו יין של ישראל אינו אסור במגע עכו"ם כיון שנתערב במשקין אחרים. [התרומה סימנים קנ"ו—קנ"ז]. יין שנתנו בתבשיל או עם משקין אחרים ונגע בו עכו"ם קודם שהרתיח באש מותר וראיה להך מאלונתית כבריתא מותרת או מרישא אלונתית של עכו"ם אסורה מפני שתחלתו יין.
